יש לי יום קשה היום אבא זה התחיל עם סבתא על הבוקר וזה עלה לי ביוקר אין לי עצבים לאנשים שמתמררים על החיים החיים כל כך יפים! אבל קשה לה זכותה להתלונן אבל אם היא סובלת, למה היא צריכה שכל הסביבה שלה גם תסבול? אני ממש נהיית תפוסה איתה וחסרת סבלנות לא נעים לי בקרבתה אבל בזכותה אני בעולם הזה ואז היא צריכה שהכל ילך לפי מה שהיא רוצה , לא פתוחה לשום דבר אחר וזה גם קשה אז הלכתי לשיגעון של שולחן וקניתי באהבה לשבי את הדברים לשאור אני עושה את זה כי אני אוהבת לעצב ולהתאים זה מרפא לי את הנפש

קשה לי עם אי וודאות זה גורם לי לעצבות ותחושת מרדנות קשה לי עם אי וודאות אולי אנסה ללמד עליה זכות? ולהבין שמחשבותיי הן בטעות כל הזמן הזה שהוא לא עונה אני מתחילה לחשוב שלילי זה ממש מענה כל הזמן הזה שהוא לא עונה אלוקים רוצה שאדבר איתו ישר שבלי קשר לתשובה אהיה אדם מאושר שאשתחרר שאתקרב לאמת לא אסרב כי בסוף, באי וודאות הפחד הוא שהוודאות לא נראית לעין וציפור בלב צועקת משהו חיובי עדיין חיובי בעיני המתבונן כי שני המקרים הם מהשם והוא רק מחכה קצת, מתכנן מה המקרה הכי חיובי שיכול לרקום שי

רק רוצה לומר לך שעובר עליי משהו שתסתכלי בי במבט יותר אוהב רק רוצה לומר לך שזה משהו לא פשוט משהו קורע וכואב אני כבר חודש בתוך איזה ביצה משתדלת לשדר עסקים כרגיל כבר חודש ממש מנסה אבל עצוב לי ומר לי. מגעיל אני חיה באי וודאות כל יום עובדת קשה להרים את עצמי מעצבות ולהתחיל את היום מחדש גם אם הוא יבש אני רק רוצה לומר ש... רק רוצה לומר אבל שלא יסומן כנאמר שלא ייזכר כדבר מר שלא יישמע כמנוכר שיתקבל בברכה שאקבל גם חיבוק שלא ארגיש עוד ריחוק לא עשיתי כלום זה בא לי בבום אלוקים בחר בי האמי

הנרתיק השחור טומן בו אור, מרחב לביטוי השתיקה. בזמן שעצוב או מרגישה קצת לבד, ליבי מואר לו דרכו יוצר רגעים של רגש, עם מיתרים דקים ורועדים לא מקור, לא משחור הכול מקרן אור

שהמוח שלכם מפוצץ מחשבות שיש לכם מלא יעדים ומטרות? אבל אתם עוברים בין כל התחומים לא מפוקסים ולא מרוכזים ואז אתם מבואסים מרגישים מפוספסים...

זה בסדר להרגיש אהוב זה בסדר להיות כאוב זה בסדר לא לשמוע כלום באוזניים ולהיות קשוב לעצמך זה בסדר להתפעל משמים גם בלי שקיעה או זריחה זה בסדר לגשת למבחן לא מוכנים ולעבור זה בסדר אם מישהו מתעניין בשלומך בלי לנצל או לחפור זה בסדר אם כולם נחמדים אליך ורוצים ממש לעזור זה בסדר שאין מלחמה או אין מחסור זה בסדר שלא יהיו לך כאבים במחזור זה בסדר שיש לך אנרגיות ואתה לא רוצה לעצור ואם הכול בסדר, זה בסדר. לא צריך בכוח לחפש דברים מעבר. או להיות עסוקים בלפתור את אי הסדר.

אני כבר לא זקוקה לאישור מאף אחד. הערך שלי שווה לעד. אני עצמי אדם מיוחד קצת נפגע אולי נמעד הערך שלי לא תלוי באחר גם אם אני יודעת לוותר הוא נטוע בי. ואתה יצרת אותו עבורי אני בוחרת להיות שלמה עם עצמי, גם כשאני לבד. אני אהיה הבית של עצמי. תמשיך לתת לי יד ה' לִי וְלֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי האָדָם? גם אם ידברו אלי רע וגם אם ישפכו לי ת'דם אני אותה אחת שגדלה ומתבגרת אני אותה אחת שממשבר מתקדמת ואם אחרים מרגישים פחותים או לפעמים לא שווים לי יש אלוקים אני לא צריכה להוריד מאחרים...

ערכתי שולחן לכבוד החג. הקבוע השנתי, הכחול לבן השגרתי גזרתי בריסטול כחול על מפה לבנה ויצרתי דגל מעוצב כמעט כמו עגל מזהב קצת לעגו לי והיציקו ולי זה הפריע "תפסיקו" כולם חוגגים "יא חרדים! למה ככה להרוס תכנונים?" ואז התבוננתי וחשבתי, צפיתי בטקס ונגעלתי על מה ולמה כל החגיגה? זו לא ארץ! זו רק מדינה שמנוהלת בניגוד לתורה. שחושבת שזה "חופש" ואלעק "תקווה" אבל החופש האמתי יהיה רק בגאולה בבית המקדש שיבנה כבר במהרה ולא חלילה בלשמוע דברים מאנשים לא בדיוק מאמינים לשמוע שירים ומחולות לראות חי

הייתה שבת היה סלט באוכל גם בראש היו בנות היו שיחות גרמו למחשבות אז זה מה שעברתי החכמתי ולמדתי לאה בעיני שתלטנית יותר מידי היא חולת צומי...

באלי לקלף שכבה ועוד שכבה את כל האבק לקבץ לערמה לגלות את מהות הנשמה להפסיק כבר להרגיש אשמה מה היא רוצה במה חפצה לתת לה יד ולצאת למסע לחפש...

יש לי בלבול ותסכול כי נראה לי באלי בית חרדי בול כזה מהתבנית הדמיונית מוגן כמו קסדה של אסטרונאוט, וחללית ילדים טובים ובעל טוב שיגרום לי...

שאלת אם פעם נתפס לי הלב? אז כן, היום זה קרה לי, וזה מזה כואב אני דברנית בלי סיבה מדברת הכול, לא חושבת, פולטת ואז העצבות מתגברת החרטה עוד יותר, לא משחררת אבל הלב חייב לדעת הוא ממש לא מוותר במקביל תחושת מועקה זה הלב שנתפס עוד יותר אבל לא באמת הרגשתי שהלב שלי נתפס רק הולך ונרקם לו שם משהו כואב וממש מחוספס ואז כשקראתי והפנמתי ושוב בדקתי וחפרתי הבנתי שהכול נבע מטפשות ותחושה של אי וודאות אבל מה זה ייתן לאן זה יביא הרצון הזה לדעת לגמרי מצמיא למה זה קרה? זו אשכרה סטירה הלב שלי הולך ו